קשישה אחת, הרגישה בודדה מאוד והחליטה לקנות תוכי מדבר, להפיג מעט את בדידותה.
היא הלכה לחנות לחיות מחמד וקנתה תוכי גדול ויקר. לאחר שבוע, הבינה שעשתה טעות קשה.
מתברר שהתוכי היה פעם שייך לבית בושת, ועל כך נהג לנבל את הפה ולספר בדיחות גסות בכל הזדמנות. חברותיה של הזקנה היו נפגעות מדברי התוכי. הלכה הזקנה לכומר, ושאלה לעצתו.
– אין שום בעיה! ענה הכומר, יש לי רעיון יוצא מהכלל. לפני שנתיים גם אני חשתי בודד וקניתי תוכית, ושמה שרה. בניגוד לתוכי שלך, הייתה שרה שייכת פעם למנזר והיא מחונכת היטב. כל היום היא מתפללת ומגלגלת במחרוזת התפילות שלה, ובכלל מתנהגת למופת. אני מציע שתביאי את התוכי שלך, ונשים אותו באותו הכלוב עם שרה. אין ספק בלבי, שהיא תצליח להחזיר אותו בתשובה.
הזקנה שמחה לרעיון, הלכה הביתה והביאה את התוכי. מיד הכניסו אותו לכלוב של שרה התוכית. והכומר עם הזקנה עזבו את החדר.
התוכי העיף מבט בתוכית וראה אותה מתפללת באדיקות מתנועעת על רגליה וממוללת את מחרוזת התפילות בשקידה. -מידל'ה, אומר התוכי, מה דעתך על איזה קוויקי? התוכית הסתובבה אליו ובחיוך אמרה:
– ולמה אתה חושב אני התפללתי?