יום אחד אבי הערס מגיע לגיל חי שנים ומתייצב לצו 1 בצבא.
המפקד ושואל אותו: תגיד, מה אתה רוצה להיות בצבא?
אבי אומר לו: לא יודע, משהו קרבי בן-זונה!
המפקד אומר: טוב , אתה יודע מה, נעשה לך מבחן קטן, נניח שמגיעים לך 5 מחבלים מימין, עוד 4 משמאל עוד 5 מקדימה מה אתה עושה?
אבי עונה בהתלהבות רבה: וואלק מה הקטע? יורה צרור לימין צרור לשמאל וקדימה זורק רימונים! וואלק מי מתחיל עם אבי?!
אומר המפקד: טוב, ואם יופיעו 3 טנקים משמאל 5 מסוקים מקדימה 3 נגמשי"ם מאחורה מה אתה עושה?
וואלק מי מתעסק עם אבי, מה קרה? זורק רימוני רסס, רימוני הלם, רימוני יד, טילי כטף, טילים מתביטים, מוקשים ועוד טילים. וואלק, מה קרה, מה הקטע? מי מתחיל זה אבי?
טוב, אתה יודע מה, אומר לו המפקד, מה תעשה אם באים לך 80 ג`יפים מימין 60 טנקים משמאל 70 מטוסים ומסוקים מקדימה, 10 נגמשי"ם מאחור, מה אתה עושה עכשיו?
מה? מה אתה? מה קרה? תגיד, אתה איתם עכשיו?

עמוס מקבל זימון לצבא. הוא הולך לתחנת הגיוס וחושב איך לברוח מהצבא. בחור אומר לו שאם יש לו רווח גדול בין השיניים, לא יגיסו אותו.
– אבל אין לי רווח, אז מה אני עושה?
– טוב, אז אתה לוקח לבנה, מכה איתה בשיניים כך יהיה לך רווח גדול בין השיניים.
נאמר ונעשה. עמוס שובר את שיניו והולך לוועדת השיחרור, שם הוא מוכרז כבלתי כשיר. הוא יצא שמח החוצה וצועק:
– נפטרתי מהצבא! הם מצאו שיש לי פלטפוס…!

סגן-אלוף מונה למפקד חדש של בסיס.
כבר ביום הראון הוא שם לב לדבר מאוד מוזר: שני חיילים, לבושים באפוד מלא וחמושים, עומדים ושומרים על ספסל ריק בפאתי הבסיס.
הוא שאל אותם לפשר מעשיהם ומי נתן להם פקודה לשמור כאן. החיילים ענו לו שהם קיבלו את הפקודה מהרס"ר של הבסיס, ושמאז שהם הגיעו לכאן הם יודעים שיש חיילים ששומרים על הספסל הזה 24 שעות ביממה.
הסגן-אלוף ניגש ישירות לרס"ר וביקש להבין מיד מה בדיוק העניין.
– האמת היא שאין לי מושג, המפקד, ענה לו הרס"ר, אבל זאת פקודה שקיבלתי מהרס"ר הקודם שהיה כאן כשהגעתי לפני 10 שנים והוא קיבל אותה מהרס"ר שהיה פה לפניו, שקיבל אותה מהרס"ר שלפניו – וככה הלאה. בקיצור, כבר 35 שנים שמוצבת פה שמירה על הספסל הזה כל הזמן.
הסגן-אלוף, נדהם מהתשובה של הרס"ר בירר במשרד השלישות אם יש רישום שמעיד מי היה רס"ר הבסיס לפני 35 שנה.
הוא מצא שהאיש, גמלאי צה"ל, עדיין חי ומתגורר בדימונה.
כשהגיע אל הבית  של הרס"ר לשעבר, הוא ישב על כיסא נדנדה בפתח ביתו. מפקד הבסיס הציג את עצמו וסיפר לו על הסיפור ושאל אותו:
– אז אתה מוכן להסביר לי למה, לעזאזל, צריך לשמור על הספסל הזה?
– תשמע, אומר הקשיש, אני לא מאמין, אתה רוצה להגיד לי שעד עכשיו הצבע שמרחנו על הספסל, עוד לא התייבש?

סרן אחד אומר לאלוף:
– הרוכסן של מכנסיים שלך פתוח, המפקד!
– זה רק ניסיון, סרן. אתמול בלילה החולצה שלי חייתה פתוחה ונתפס לי הצבר…!

יורם, בבר, אחרי הרבה וודקה מספר על הרפתקאות שלו בהמלחמה:
– יום אחד הותקפה הפלוגה  שלי על ידי אויב חזק והיינו צריכים לסגת. הייתי בראש, רצנו, רצנו ואנחנו נשארנו רק ארבע. האויב יורה עם הטנק !BUM ונשארו שלושה, שוב בורחים, האויב שוב !BUM ו…נשארתי רק אני. שוב אני בורח והם יורים ונגמרת לי התחמושת ו…הם הרגו אותי לעזאזל…!

סמי בצבא, מקבל מכתב לאישתו. פותח אותו מול העמיתים וכולם מתחילים לצחוק.
– אבל סמי, למה הדף ריק, אישתך לא יודעת לכתוב?
– יודעת, אבל אנחנו בריב עכשיו ולא מדברים…!